אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי ׃ לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא־אִישׁ בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר ׃

Wie gäbe ich dich hin, Efraim gäb preis dich, Jisraël? Wie gäb ich dich wie Adma mach dich wie Zebodm? Es kehrt sich über mich mein Innres voll brennt mein Mitleid. Ich mag nicht wirken meines Zornes Glut nicht mehr verderben Efraim; denn Gott bin ich, nicht Mensch in deiner Mitte heilig kann nicht im Schrecken kommen.

Tanach — Hoschea (Hosea) 11,8–9▶